מדינה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

בפניי שתי בקשות. האחת, בקשה לביטול פסק דין מיום 12.3.13, והחזרת הערעור נשוא בקשה זו לרשימת התיקים התלויים ועומדים והשנייה, בקשה להארכת מועד להגשת הודעה מטעם המבקשת, אשר עניינה, אם הערעור נשוא בקשה זו, אמור להיות נדון בפני דן יחיד או אם בפני הרכב תלתא, עד למועד הגשתה הלכה ולמעשה. הבקשה הועברה לתגובת הצדדים שכנגד. המשיב 1 הינו נתבע פורמלי ועל כן לא נדרש לבקשה דנן. המשיבה 2 (להלן: "המשיבה") בתגובתה, התנגדה לבקשה. לאחר שהוגשה תגובת המשיבה ולאור הנטען בה, ניתנה זכות תשובה למבקשת וזו מונחת בפניי.

ביום 16.12.2010, קבע כב' השופט עאטף עיילבוני, כי משלא קיימה המבקשת את מצוות תקנה 413 (9) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות"), המורה למבקשת לציין בכותרת ערעור לבית המשפט המחוזי "אם ידון בו דן יחיד או הרכב כאמור בסעיף 37 לחוק בתי המשפט", תמציא המבקשת תוך 14 יום הודעה לבית המשפט, אם הערעור דנא אמור להיות נדון בפני דן יחיד או אם בפני הרכב תלתא, שאם לא כן יירשם הערעור למחיקה.

כאמור, ביום 12.3.13, בהמשך להחלטת כב' השופט עאטף עיילבוני ומשלא התקבלה כל תגובה מצד המבקשת, למרות חלוף הזמן הניכר שניתן לה לעשות כן, ולאחר שנשלחה התראה בטרם מחיקה מחוסר מעש, אשר לא נענתה, הוריתי על מחיקת הערעור.

טענות המבקשת

לטענת ב"כ המבקשת יממה אחת עובר להגשת בקשה זו נודע לב"כ המבקשת על דבר מתן פסק הדין נשוא בקשה זו, וזאת אגב בירור שערך ב"כ המבקשת אל מול מזכירות בית המשפט אודות התיק שבנדון.

כן טען, כי צירוף נסיבות הקשור במעבר משרדו של ב"כ המבקשת וכן בתקלה משרדית והשמטה ממעקב של התיק שבנדון, בשל עומס עבודה חריג במשרדו של ב"כ המבקשת, לא הוגשה תגובת המערערת (היא המבקשת) להחלטת כב' השופט עאטף עיילבוני.

כן הוסיף ב"כ המבקשת וטען, כי המבקשת לא ויתרה על הערעור, לא זנחה אותו ואף לא חדלה מלעשות כדי לקדם את מהלכיו. כך הוסיף בא כוחה, כי הגם שדבק פגם טכני מתחת ידי המערערת, הרי זה תוקן ע"י הגשת תגובתה להחלטת בית המשפט , אשר הוגשה בד בבד עם הבקשה דנן. כך הוסיפה וטענה המבקשת, כי בנסיבות המתאימות, כמו נסיבות העניין, ראוי לסטות מכללי הפרוצדורה לשם עשיית צדק. בהקשר זה, הפנה ב"כ המבקשת לפסיקה רלוונטית.

תגובת המשיבה

המשיבה טענה, כי בענייננו לא מילאה המבקשת אחר שורה של הוראות והחלטות שניתנו בעניין הערעור ועד כה לא סיפקה המבקשת כל הסבר מניח את הדעת למחדליה המתמשכים ממילוי חובותיה הדיוניות. בהקשר זה, הפנתה המשיבה אל העובדה, כי חרף החלטת בית המשפט מיום 17.12.10, בדבר חובת המערערת להפקיד עירבון, עד כה קרוב ל 3 שנים, לא הופקד סכום העירבון שנקבע בסך של 8,000 ₪. לעניין זה, טענה המשיבה, כי המבקשת אף לא הגישה כל בקשה שהיא לפטור אותה מחובה זו.

כן טענה המשיבה, כי גם ההחלטה אודות מחיקת הערעור הומצאה למבקשת ע"י מזכירות בית המשפט בדואר רשום, בסמוך לאחר הינתנה וכי ברור באתר "דואר ישראל" העלה, כי דבר הדואר האמור "לא נדרש".

עוד טענה המשיבה, כי פסק הדין ניתן לפני למעלה מ 6 חודשים וכי המועד להגשת בקשה לביטולו חלף מזה זמן רב.

כך הוסיפה המשיבה, כי גם החלטת בית המשפט מיום 16.12.10, בדבר חובת המבקשת לקיים את מצוות תקנה 413 (9) לתקנות, הומצאה לידי המבקשת ביום 19.12.10, באמצעות דואר רשום, אולם במשך מספר שנים ישבה המבקשת בחיבוק ידיים ולא עשתה דבר לשם מילוי חובתה.

עוד טענה המשיבה, כי הסברים בדבר היסח דעת אינם יכולים להצדיק חוסר מעש של המבקשת משך תקופה כה ארוכה וגם הסבר בדבר שינוי כתובת בא כוחה, אין בו כדי להסביר התעלמותה משורה של החלטות, הגם שעד כה לא טרחה המבקשת להודיע על שינוי הכתובת לבית המשפט וגם לא צורפה כל אסמכתא או תצהיר לתמיכה בהסברים שהועלו בהתייחס להימשכות ההליכים המשפטיים.

כן הוסיפה המשיבה, כי עסקינן בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, לפי הוראות סעיף 4 (ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. בהקשר זה טענה, כי הטעם היחיד לערעור כעולה מטיעוני המערערת, הינו כי הסכום אשר נפסק למערערת אינו מניח את דעתה וכי מושכלות יסוד הם, כי העילות להתערבות בפסק דין שניתן על דרך הפשרה מצומצמות יותר מאשר במקרה של ערעור רגיל ובית משפט ייטה להתערב בפסק דין של פשרה אך ורק במקרים בולטים וקיצוניים וגם מן הטעם הזה יש להורות על דחיית הערעור על הסף.

עוד הוסיפה המשיבה וטענה, כי פרק הזמן הממושך אשר חלף ממחיקת הערעור ועד להגשת בקשה ל"החייאתו", ייצרה גם היא ציפייה לגיטימית והסתמכות על כך שהמחלוקת נשוא תביעה זו בין המערערת ובין המשיבה, הסתיימה.

תשובת המבקשת

המבקשת חזרה והדגישה, כי, כאמור, במועדים הסמוכים למתן פסק הדין ומשלוחו, לכאורה, לכתובת הישנה של ב"כ המבקשת, משרדו של בא כוחה השתכן כבר בכתובתו החדשה וזאת החל מיום 14.10.13. משכך, לא נעשתה מסירה כדין של פסק הדין לב"כ המבקשת וזאת לא מפני סירובו של ב"כ המבקשת לדרוש את דבר הדואר נשוא פסק הדין.

כן הדגישה המבקשת, כי מחיקת הערעור נעוצה בטעמים מנהלתיים- פרוצדוראליים, אי הגשת הודעה במועד, שבינתיים זו הוגשה לאחר שנתבקשה הארכת מועד להגשתה ולא מחמת אי תשלום סכום העירבון.

כן הוסיפה וטענה, כי השיהוי שחל בבירור הערעור הנדון, אינו עולה בקנה אחד עם אינטרס המבקשת ולראיה, הליך מחיקת הערעור נולד ביוזמת בית המשפט ולא מיוזמתה של המשיבה ובפרק הזמן הנ"ל המשיבה נמה ולא נקטה בכל פעולה ו/או בקשה ומכאן, כך לדידה של המבקשת, אין בביטול פסק הדין כדי לפגוע בזכויות המשיבה.